כותבת המאמר:  יעל משאלי ,כותבת קבועה ב ynet יהדות, סופרת דתית.

יעל משאלי ,כותבת קבועה בynet יהדות, סופרת דתית, תושבת אפרת לשעבר, אמא ל 7 ילדים, בהכשרתה יועצת משפחתית, חברת מר"צ וכלת פרס היצירה לספרות עברית .

(הערת המערכת: עמכם הסליחה על הסגנון והניסוח הבוטה והישיר של הכותבת, אך החלטנו לא לשנות, למרות הבדלי התפישה וההשקפה התורנית של המערכת, הכותבת מציינת את המושג פילגש אך הכוונה היא לאשה שניה נוספת כדת ודין שעל זה היה החרם ולא על פילגש) .

יבוטל חרם דרבנו גרשום
אם יש יותר מדי רווקות, יותר מדי דיני טהרת המשפחה ויותר מדי גירושין – אז כנראה שהגיע הזמן שלכל גבר תהיה אישה שנייה. גם יעל משאלי רוצה להיות פילגש.
יעל משאלי | 17/4/2006 8:09
עניין הפילגש נפל עלינו טוב. ה"פילגש" (מושג הכי לא פוליטיקלי קורקט אבל עושה את העבודה מצוין) היא פתרון להרבה מאד צרות, אבל אם לא נשים לב טוב לסטארט-אפ הזה, הוא יתפספס לנו וזה יהיה חבל מאד. המגזר הדתי-חרדי מגלה לאחרונה, כמה דברים הקשורים לזוגיות ומשפחה ולא יודע כל-כך מה לעשות במידע המצטבר:

1. "קשה להיות לבד" – ריבוי הרווקים-ות המבוגרים מעלה את כאבי הבדידות אל פני השטח, ושאלות שונות צפות על פני השו"תים. טבילה לפני נישואים, כן או למה לא? חד-הורות, מאיזה גיל זה כבר בסדר? ועוד כהנה.

2. "משפחה זה לא פיקניק" – חושבים שקשה להיות לבד? חכו עד שתהיו יחד. למצוא בן-בת זוג לחיים זה החלק הקל. להסתדר עם המשפחה שלו\ה זה האתגר האמיתי. כמה שנים אחרי היום המאושר בחייכם תצטערו אולי שלא נשארתם לבד.

3. "שבעה נקיים" – לפני החתונה סיפרו לכם שסט כללי הזהב של "טהרת המשפחה" עוזר לשמר את הזוגיות הטובה, המתגעגעת והתוססת צעירה לנצח? מדוייק. הפרדת כוחות פשוטה ופרימיטיבית. שבועיים בחודש – זה כל מה שגבר ואישה נורמליים יכולים להסתדר. בקושי. אחר-כך צריך אוויר.

4. "אשת חיל מי ימצא" – ובכן, אל תחפשו, חבל על הזמן. אין לנו עניין בזה, הפמיניזם לא עשה לנו טוב מי יודע מה, והשלוש משרות האלה שאנחנו עובדות (אשת-איש, אמא, מורה-גננת-משפטנית) מתישות אותנו. מה הפלא שנשים דתיות מאשפזות את עצמן בערבי חגים במחלקות הסגורות של בתי החולים לרפואת הנפש?

5. "נשים מנגה, גברים תמיד רוצים יותר סקס" איך שלא תהפכו את זה, איך שלא תנסו לדבר על זה בנימוס או בקדושה – זה המצב. כן, גם אצל דתיים. כרגע ההבדל הזה מביא לתופעות נרחבות של ניאוף. לא רק של גברים, כי גם נשים חושבות שיש בחוץ פטנט שיענה על הצרכים שלהן (מנגה).

6. ובסוף – מתגרשים. יותר ויותר ויותר. צעירים שזה עתה נישאו וגילו על עצמם או על הפרטנר שלהם משהו שהם לא אוהבים, מבוגרים שחיתנו את ילדיהם והריהם מצפים כבר לנכדים אבל לא יכולים יותר לסבול זה את זו. ובין לבין – כל התקלות האפשריות. מתגרשים בהמונינו.

יש פיתרון
אז מה עושים? פילגש! זה מה שעושים. טוב, לא קוראים לזה ככה, אבל זה מה שעושים. לוקחים לכל גבר יותר מאישה אחת. המיזם הגאוני הזה לשיפור חיי המשפחה חייב להחזיר עטרה ליושנה. יבוטל חרם דרבנו גרשום לאלתר. עברו אלף שנים, כבר למדנו כמה דברים על נשים וגברים, ונראה לי שיותר עדיף לנו הסידור הקודם.

ראשית – תיפתר בעיית הרווקות המאוחרת באופן דרמתי (סעיף 1). הבחורים יפסיקו להסס כל כך לפני שהם מחליטים להתחתן. תמיד הם יוכלו לבחור אחר-כך עוד אחת. ועוד אחת. והבחורות תוכלנה למצוא "חיבוק" אצל גבר נשוי, אבל בלי להפסיד מזה כלום, להיפך.

שנית – כל אישה נשואה בפז"מ של יותר מחצי שנה כבר יודעת שהרבה יותר כדאי לה שתהיה בבית לפחות עוד אישה. חוץ מהקלה בעבודות הבית זה יאפשר לה הזדמנויות
שהיא לא יכולה לממש היום (סעיפים 3,5,4), זה ישחרר אותה מהצורך להסביר למה גם בשבועיים שהיא "טהורה" היא לא ממש צריכה את זה כל יום, יהיה לה עם מי לדבר ולצחוק ולשתות קפה אחרי-הצהריים. תמיד תהיה שם עוד אישה כדי להיות זו שמסתדרת עם המשפחה שלו (2) ואם כל זה לא מספיק לה והיא בכל זאת צריכה לנאף בעצמה, מישהי תעסיק את בעלה ותאפשר לה פנאי מחוץ לבית. וכל זה יצמצם עד מאד את הצורך בסעיף 6.

וזה לא יהיה כמו לפני אלף שנים, שנשים לא פירגנו לעצמן ולצרותיהן (אתם מאמינים שככה קראו לזה אז?) את העונג הזה של משפחה רב-נשית, היום אנחנו משהו אחר לגמרי. אנחנו מודעות לעצמנו, אנחנו לגמרי בעד נשים, אנחנו מתוחכמות, חכמות, חזקות, שוות. נראה לי ממש פיתרון צודק וחכם לכו-לם.