פורסם ב: יום שלישי 19 פברואר ,2013

בס"ד

כד הוינא טליא נזדמנתי לביתו של הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל שהיה רבה של ירושלים

עיה"ק תותב"א מטעם המדינה. הוא הציג לפני בעיה, יש הרבה מאוד צעירות שומרות מצוות

ואין די בחורים לשאתן. אז, על אתר, השבתיו, שצריך לפעול לביטול האיסור מטעם המדינה

לשאת יותר מאשה אחת, או אז היה ניתן להיעזר בבני עדות המזרח לפתרון הבעיה.

האיש לא ידע את נפשו.

עכ"פ, הזדמן לי לשוחח עם מנהל אחד ממוסדות החסד העוסקים בשידוכים שסיפר לי לפי

תומו שכנגד כל גבר פנוי בגילים 35-42 יש יותר מ200 נשים המבקשות להינשא.

מהן המוכנות ואפילו מבקשות בפה מלא להינשא כאשה שניה. האיש אמר שהוא מוכן לבוא

ולהעיד על כך לפני כל מי שידרש.

מספר זה משקף מצב חמור בציבור של שומרי התורה הנובע מהשוואת מאזן המינים לאחר

שרובם המכריע כבר התקשרו בחיי נישואים מסודרים.

אבקש להציע רעיוני בנושא רגיש זה. הקורא מתבקש למרות הסתיגויותיו המוקדמות להקדיש

מעט קט מזמנו היקר לעיין בעניין.

את הנתונים הסטטיסטיים שאבתי מפרסומים רשמיים של הממשלה בעיקר השנתון הסטטיסטי

במקום שהיתה התייחסות ליהודים בנפרד השתמשתי בנתונים אלו.

א. מאז חל שיפור ניכר ברמת הרפואה, במיוחד כאשר אין מרחפת כבר על הנשים בעולם מארת קדחת היולדות (כפי שהיה בזמנו של רבנו גרשום מאור הגולה), מתברר שעולים סיכויי

החיים של נשים על אלו של גברים. כבר בגילים נמוכים למדי יש עבור אותה קבוצת גיל

יותר נשים מאשר גברים. מדובר באלפי נשים. בגיל  30 תוחלת החיים של נשים עולה על זו

של גברים ב 1.3 שנים (לוח ג/92). לתופעה זו יש השלכה בכל גילי הנישואין.

ב. מטבע העולם שאיש נושא בד"כ אשה צעירה ממנו. באוכלוסיה בה יש רבוי טבעי, כאשר

בכל שנה יש יותר ילדים מבקודמתה, הרי בהגיע הנשים לגיל הנישואין, בהיותן צעירות

יותר, רבות הן יותר מן הגברים הבאים לשאתן. מן הנתונים שבידינו בפרסומים

הסטטיסטיים הרשמיים הרי בנישואים ראשונים של בני הזוג היה גיל החתן הממוצע גבוה

מגיל הכלה הממוצעת ב5.2 שנים (לוח ג/5). אם שיעור הרבוי הטבעי הינו 1.31% (לוח ג/1)

הרי אם מספר הנולדים גברים ונשים שוה יהיה עודף הנשים על הגברים %7 (לפי נוסחת

טור גיאומטרי שעל פיה יש לחשב זאת).

ג. השקול הזה מחריף לאין ערוך יותר ככל שהרבוי הטבעי גבוה יותר. כי אז הפער המצטבר

יותר גדול משנה לחברתה. אין זה סוד שהרבוי הטבעי הגבוה באוכלוסיה היהודית בארץ

ובגולה, הוא נחלתו של צבור שומרי התורה. ניתן להעריך שיעור זה (מלוח ג/14)

בהתייחסות ליהודים בחבלי יהודה שומרון ועזה שיותר מחציים שומרי מצוות. לעומת המצב

בכלל האוכלוסיה שבה מוערך שיעור שומרי התורה בכ-%20.

עודף שיעור לידות החי על פטירת תינוקות ליהודים ביש"ע הינו 33.3 לאלף לעומת 11.6

בארץ כולה ליהודים.

מתברר שהציבור החילוני כנראה אינו מתרבה. לעומת זאת שיעור הריבוי הטבעי של ציבור

שומרי המצוות ממצה כמעט את שיעור הרבוי הטבעי האפשרי במונוגמיה (נישואין עם אשה בודדת) שהוא מקובל להיות כ 4.5%   .

יוצא אם כן שדווקא בציבור זה גדול יותר עודף הנשים על הגברים בהגיעם לגיל הנישואין.

לפי התחשיב דלעיל הרי מדובר במצב שבו כל צעירה רביעית מבין שומרות המצוות לא מוצאת בן זוג שומר מצוות (מספר הרווקות הקטן יותר משקף נישואין עם אלמנים וגרושים תוך אובדן פרק זמן ניכר מפריונן עד שאלו התפנו לשאתן).

הנזק לפריון הכולל כתוצאה מכך יותר גדול משום שאחוז גבוה יותר מבין הנשים שומרות

התורה והמצווה לא נישאות וזאת כאשר חזקתן שאם תנשאנה תקמנה משפחות יותר גדולות

ותחנכנה ילדיהן לשמירת תורה ומצוות שמשמעם בין השאר ריבוי טבעי גבוה יותר בדור

הבא. מדובר בלפחות רבע מן הפריון של שלומי אמוני ישראל.

ד. מחקרים חברתיים מוכיחים שהנשים היהודיות נוטות לשמור אמונים לדתן ולעמן יותר

מגברים. כנראה כתוצאה מכך שהגברים יוצאים יותר לעולם הגדול ולכן באים הם לידי

פיתויים גדולים יותר. זה נותן אותותיו בשיעור התבוללות יותר גבוה של גברים

המתחתנים ל"ע בנכריות. וכן גם לגבי שומרי תורה ומצוות, כשהנשים עומדות יותר טוב

בנסיון שמירת הקשר ליהדות ולמצוות.

שוב מביא הדבר לעודף גדול יותר של נשים במיוחד בציבור שומרי התורה.

ה. בארץ הקדש נמצאים אנו במצור ובמצוק של אויבינו אומות הישמעאלים הרוצים

להכחידנו. עד עתה נהרגו בקרבות, רח"ל, מהקמת המדינה, למעלה מ20 אלף אנשים –

גברים צעירים (מספר זה אינו כולל אזרחים שנפגעו בפיגועים ובמלחמות). משעזבו את ארץ

החיים השאירו לעומתם 20000 אלף נשים בלי בן זוג. לכך יש להוסיף לדאבוננו עוד

יותר גברים שנשארו בחיים פגועי מלחמה מבלעדי כושר פריון, אם מחמת פגיעות באברי

הפריון, פגיעות מוח, עמוד שדרה, הלמי קרב מתמשכים, מחלות נפש וכיו"ב. שיעור הפצועים/פגועים במלחמות גדול לאין ערוך משיעור הנהרגים. בד"כ הוא פי 5 בנסיבות אלו ניתן להעריך שיש עוד כ30000 גברים שיצאו ממעגל הנישואין.

ו. בתאונות הדרכים בהם רח"ל נפגעים באופן מצטבר עוד יותר מבמלחמות, גדול שיעור

הגברים מזה של הנשים. זאת משום שהגברים הם היוצאים יותר לשחר טרף לביתם ולכן

נמצאים יותר בדרכים. המציאות מוכיחה שהגברים הינם כנראה גם נהגים יותר פגיעים.

בפרסום של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה –  "תאונות דרכים עם נפגעים 1988 (למנינם) חלק א' פרסומים מיוחדים" מסתבר שיש 202 גברים הרוגים ל"ע יותר מנשים, פגועים קשה רח"ל יש יותר גברים – 1435. ובאופן כללי על כל נפגעת אחת יש שני נפגעים גברים ומעלה.

מדובר בשנה אחת. אך לדאבוננו זה חוזר על עצמו מדי שנה ולכן גם צובר מספר נשים לא

נשואות גדל והולך.

ז. שיעור הרבוי הטבעי אצל זאבי אומות ערב שסביבנו גבוה מאוד. והוא מן הגבוהים

בעולם זה פיקוח נפש מוכח לכלל האומה. שהרי ככל שאומה גדלה יותר במספר אוכלוסיה,

עולה בדרך כלל בסופו של דבר גם כוחה.

ח. פה בארץ הקודש (כולל יהודה שומרון וחבל עזה), מהווים כבר עתה הערביים, רוב. אם לא נפרה ונרבה במהרה עלולים הללו חלילה לקום עלינו מבית כשזאבי אומות העולם ה"נאור" כולו עלולים חלילה לתמוך בהם משיקולים "דמוקרטיים" שזוהי היום הדת הכלל עולמית של הגויים.

בתוך המדינה הרי כל ילד רביעי הנולד הינו ערבי (ג/18). ערביי ארץ ישראל הן בשטחים שהיו בידי המדינה מאז הקמתה, ובודאי אלו שבאו לידי המדינה אחר כך, אינם נמנעים מלשאת כמה נשים ולפרות ולרבות עם כולן.

לדוגמה בעתון "ידיעות אחרונות"  מר"ח מרחשוון ה'תשנ"ה מובאת כתבה על ערבי שנשותיו

 4  במספר רבו עם החמישית הצעירה יותר שנשא. לכאורה היכן היו רשויות החוק האוסר

ריבוי נשים ?! אלא, על כרחך נמצאנו למדים שרשויות החוק מעלימות עין או/ו מקילות

באכיפת חוק הפוליגמיה לגבי האוכלוסיה הערבית. כבר עתה, למרות כל העליות עלה אחוז

הערבים במדינה מכפי שהיה לאחר הקמתה. הם מהווים כחמישית מן האוכלוסיה בשעה שעם קום המדינה היו רק %11).

למעשה אין מענישים אותם בענשים מרתיעים יעילים על נשיאת נשים רבות. בד"כ משכילים

הם גם לשמור זאת בסוד. גם אם נתפסים הם בכך מקילים עליהם הערכאות ומטילים עליהם

עונש קל של 3 חדשי שרות ציבורי, בכך מגלות הרשויות "הבנה למנהגי חייהם".

ט. הנשים שלא מצאו להן בני זוג, הברירה בידן לשבת עד שילבין שערן, או, מה שקורה

לדאבון הלב לעיתים קרובות בפועל:

1.  רבות נישאות לבן זוג שאינו שומר תורה. במיעוט המקרים מצליחות הן לנתב את הבית

לשמירת תורה ומצוות, אך בדרך כלל אין הן עומדות בנסיון באשר עליהן להלחם על ערכיהן

מול בעל שהחברה, בתי המשפט וכלי התקשורת עומדים מאחריו. רובן מוותרות. יוצאי

חלציהן, לנגד עיניהן, ולמגינת ליבן, בוחרים בדרך הקלה יותר. ומתקיים בהן הכתוב

"אשר טיפחתי וריביתי אויבי כלן".

1. הדרך השניה, לא פחות גרועה, רבות רבות מהן נכשלות בעוון פריצות וזנות. לא סתם אמרו חז"ל בתך בגרה פרוק עבדך (כלומר- בתך בגרה שחרר עבדך {כדי שישאנה} שהרי טוב כך משתכשל בפריצות) מדבר זה לא ניצלות גם רבות מהנשים שגדלו בבתים שומרי תורה ומצוות (אמנם פחות, אבל, לדאבוננו רבות).  בעקבות הכשלונות בתחום הזה מפסיקות הן אט אט מלקיים תורה ומצוות ומתפקרות לעיתים ל"ע לגמרי (מה שבין השאר יוריד את פריונן לכשינשאו אם ינשאו אי פעם), שהרי לא עבדו ישראל במדבר עבודה זרה אלא כדי שיותרו להן העריות.
2. יצויין שהנזקים למשפחות בהן הבעל מנהל מערכת יחסים מסותרת עם אשה אחרת, ללא ספק גבוהים יותר ממערכת יחסים גלויה מסודרת וחוקית.

י. הדעת נותנת שצערה של אלמנה חיה שאין לה משען בידה לזקנתה ולא חיי אישות כדרך

בני אדם, גדול יותר מצער הנשים להן יש צרה – אשה נוספת לבעל.

י"א. בין הנשים הנשארות בודדות גדול יותר שיעורן של אלו היותר מוכשרות באשר הן

בררניות יותר ומשכילות יותר. הדבר פוגע כנראה באיכות הדור הבא משום שנשים מוכשרות יותר מסוגלות העניק יותר תשומת לב בחינוך ילדיהן ובפיתוחם הרוחני השכלי והגופני ואף מורישות לצאצאיהן תכונות משכל משופר יותר (כפי שמתברר ממחקרים שיש מתאם בין מנת המשכל של האם לזו של ילדיה).

י"ב. ממשלת הערב רב חוקקה חוקים המפלים את הנשים לטובה בתשלומי המס וזאת כדי לגרום לכך שנשים תצאנה יותר לעבודה. כמובן שהרעיון העומד מאחורי חקיקה זו הינו בין השאר רעיון של פריצות, באשר הוא עומד בסתירה לרעיון הישראלי של צניעות – "כל כבודה בת מלך פנימה" וכמובן שהוא גם גורם להריסתן של משפחות רבות. אולם בדיעבד יוצא שנשים רבות מסוגלות היום לפרנס לא פחות ואולי אף יותר מגברים בהיותן בעלות מקצוע מכניס ופטורות באופן ניכר יותר מגברים בתשלומי מס הכנסה. לכן לא קשה לבנות משפחה נוספת המבוססת על יכולת ההכנסה הכספית של האם.

י"ג. הדעת נותנת שבחברה בה נהוגים נישואין עם כמה נשים הביקוש לשאת אשה עולה,

כתוצאה מכך גברים לא ימתינו לגיל מאוחר כדי לשאת אשה, משום שאם ימתינו עשויים הם לא למצוא אשה כלבבם (היום המצב הינו שאין חשש לגבר להמתין. אדרבא ככל שימתין יותר יעמוד לרשותו מבחר גדול יותר של נשים החפצות להנשא). מכאן מובן שהדבר יביא להורדת

גיל הנשואין של הנשים. גיל הנישואין של הנשים הינו אחד מן המרכיבים החשובים

בפריונו של עם. באשר הנשים יכולות להספיק ללדת יותר ילדים עקב ניצול יותר זמן

לפריה ורביה, וכן משום שמחזור הדורות מתקצר. לא אלאה בחישובים של התופעה אך חישוב

גס שערכתי מביא למסקנה שהדבר יביא לתוספת פריון לנשים הנשואות בשיעור של כ-10

אחוזים. (מלבד התוספת עקב כניסתן של יותר נשים למעגל הפוריות).

—————-

יוצא אם כן שיש ענין ציבורי גדול בכלל ואולי גם של הנשים בפרט למצוא דרך להתיר או

לעקוף את חוק איסור פוליגמיה מחד ומאידך (להבדיל) את תקנת רבנו גרשום מאור הגולה.

אביא כאן דוגמה מעובדת לפניה לאחד מתי הדין הפרטיים בארץ בקשר למקרה מסויים. פרטי

המעורבים חסויים כמובן. מתוך פירוט הצדדים ההלכתיים ניתן ללמוד על דרכים רבות להתיר את חרם דרבנו גרשום כליל או לפחות להקטין באופן ניכר את נזקיו הדמוגרפיים.

—————————————————————————–

דוגמה לפניה להתיר עגון יר"ש

 לכב' הביד"צ הרבנים הגאונים  שליט"א

 כת"ר.

הנדון: התרה מכבלי עגינות

הובא לידיעתי מהרב ___שהעיד לי על___ שיודע שאכן הוא יר"ש ועשה תשובת אמת. אני

אישית איני קרוב של האיש וגם לא הכרתיו עד עתה. כמו כן לא נטלתי ממנו שום שכר טרחה

והכל נעשה על ידי לשם שמים בלבד.

עיינתי לפני כשבועיים בתיק הדיונים שלו בבית הדין.

עכ"פ מעיון בתיק ניתן ללמוד בעיקר מדברי הדיינים כלהלן:

א. אשתו אינה דתית ולכן לענ"ד חשודה על שמירת טהרתה כשרות שבת וכיו"ב.

ב. משתמע לכאורה שכבר אינה בת בנים.

ג. לזוג בן יחיד שאינו גר עם אביו אלא עם אמו. כנראה הבן אינו שומר תורה.

ד. האיש הינו חוזר בתשובה. אשתו לא ניאותה ללכת בעקבותיו.

ה. האיש יכול עדיין לקיים פו"ר במלואה. ויש חזקה שילדיו הבאים יהיו שומרי תומ"צ.

ו. האיש נפרד מאשתו כבר תקופה ארוכה מאוד.

ז. בית הדין המליץ לצדדים להפרד.

ח. האיש עולה מרוסיה.

ט. לאיש אין מסורת משפחתית לשמירת מצוות.

כמו כן מסר לי האיש שהוא הכיר פנויה, חוזרת בתשובה אף היא, המוכנה להתקשר אליו

בקשרי משפחה הלכתיים מותרים.

אבקש לכן להציג לכת"ר את השיקולים והדרכים לפיהם סברתי לתומי שיש לסמוך עליהם כדי

להתירו מכבלי עגינותו.

א. חרמים דרבנו גרשם ספק הוא אם הם מדאורייתא או מדרבנן, (כדין כל חרם ולו גם

חמור) – שו"ת ראנ"ח מים עמוקים סי נ"ה, שו"ת רדב"ז תתקנ"א (תקט"ז), ד"מ של"ד ח',

שו"ת מהר"ם פדואה סי' פ"א, שו"ת ריב"ש סי' שצ"ב).

ויש הסוברים שאינו חמור אפילו כאסור דרבנן – שו"ת מהרי"ל סי' ק"א (בהוצאת מכון

ירושלים סי' צ"ו), ד"מ אהע"ז א' ס"ק י'.

ב. האיש אינו מתעלל באשתו, שזהו אולי אחד מטעמי חרם דרבנו גרשם שלא ישא אשה שניה – (מהרי"ק שור ק"א).

ג. אין בינו לאשתו קטטה שיש למונעה שגם זה אולי אחד מטעמי החרם שלא ישא אשה שניה –

(הגהות מרדכי כתובות סי' רצ"א, ד"מ ס"ק י"ב ולבוש שם י' וב"ש ס"ק כ"א והגהות

מרדכי שם.)

ד. אין כאן חשש שלא יוכל לפרנס את אשתו החדשה שהרי היא עכשיו מפרנסת עצמה שזהו

אולי עוד טעם לחרם שלא לשאת עוד נשים – שו"ת מהר"ם פדובה סי' י"ד: , שו"ת משכנות

יעקב סי' א', שו"ת שמן ששון סי' ל"ד .

ה. תחולת זמן החרם שלא לשאת שתי נשים, יש הסוברים שפג תוקפו בסוף האלף החמישי –

מהרי"ק סוף שרש ק"א, אהלי תם בתומת ישרים סי' ר"ב, שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קפ"ו.

ויש מן הפוסקים שהביאוהו להלכה – ב"י אהע"ס סי' א ושו"ע שם י' וד"מ ס"ק י', שו"ת

ב"י דיני כתובות סי' י"ד.

ו. יש הסוברים שהחרם שלא לשאת יותר הוא רק מנהג בעלמא ואילו היו יודעים שלא גזר

לתמיד היו סומכים על זה – שו"ת ב"י שם.

ז. יש הסוברים בחדר"ג שלא לגרש בעל כורחה שזה עד סוף האלף החמישי בלבד – ב"ש סי'

קט"ו ס"ק ז', פ"ת קי"ט ס"ק ח וגט פשוט שם.

ח. מלכתחילה לא נתקנה התקנה אלא בחלק מגלילות גרמניה וצרפת (היהודים האשכנזים

הבאים משם היום הינם מיעוט) – שו"ת רדב"ז ח"ד אלף קס"ה.

ט. מה שנוהגים פה בארץ שלא לשאת אשה שניה הוא בראש ובראשונה מכח כפיה דתית על

הציבור כולו על פי השקפתם של פורקי עול תורה שרצו להשליט כאן אורח חייהם של

תושביהם הנוצרים של ארצות אירופה משם פשתה תנועת ההשכלה הכפרנית.

מלכתחילה, ארץ ישראל, היא מקום שבו לא פשטו התקנות. במיוחד שכיום רוב היהודים בארץ

הינם מבני עדות המזרח שלא קבלו עליהם את החרם מעולם. מה גם שכאן בארץ ישראל לפני

שהתערבו פורקי העול והגויים בדבר היה מותר לשאת נשים נוספות ובדבר זה יש הסוברים

שמי שעבר לגור בארץ בה לא פשט חדר"ג מותר אפילו לאשכנזי לשאת עוד נשים – שו"ת ב"י

דיני כתובות סי' י"ד, שו"ת מהרי"ל החדשות (הוצאת מכון ירושלים)  סי' ר"ב.

י. יש הסוברים שהאשה אינה בכלל החרם – הלכות קטנות ח"ב סי' ל"ה.

י"א. גם לאלו הסוברים שהאשה בחרם הרי לפי הנראה זה רק אם האיש הנושאה בחרם – שו"ת

בית שלמה אהע"ז סי' ה'.

י"ב. יש המתירים חדר"ג אם אין לו לפחות בן ובת – שו"ת רדב"ז ח"ב סי' ת"ש. דברי

חיים ח"ב אהע"ז סי' י"ד, עין יצחק ח"א אהע"ז סי' ד אות א.

ויש המתירים זאת גם אם יש לו ילדים כדין תורה מאשה אחרת משום "ולערב אל תנח ידך" –

שו"ת מהרש"ך ח"ב סי' ל"ו ד"ה עוד.

י"ג. באשה מומרת יש לעיין אם לחוש לכך שזינתה ואסורה לו גם אם לא ידוע הדבר לבעלה.

ומעידני על עצמי שפעם הרציתי לפני כתת נערים בני 17 בבית ספר שאינו דתי על ענין

אסתר המלכה במה שאמרה "וכאשר אבדתי אבדתי", את הכיתה ליוותה מורה משכילה שבסיום

ההרצאה שאלתני האם אכן זה אוסר את האשה וכלשונה "הרי כולם עושים את זה…". דהיינו

לא ידעה אפילו את חומר האיסור וזה מדובר בזוגות נשואים החיים תחת קורת גג ומה נאמר

באשה שחיה בגפה כבר תקופה ארוכה והיצר בוער כתנור – שו"ת מהרש"ל סי' ס"ה, מהרי"ק

שרש קמ"א, תרומת הדשן פסקים סי' רנ"ו, אבני נזר סי' י"א.

י"ד. אשה העוברת על דת משה ויהודית מצוה לגרשה – הגמ"י אישות פכ"ד אות ג', שו"ת

הרשב"א ח"א סי' תתס"ד תתס"ו, מהרי"ק שרש ק"א, שו"ת תרומת הדשן סי' רמ"ב, שו"ת

מהרי"ל החדשות סי' ר"א, שו"ת מהר"פ פדובה סי' י"ג שו"ת מבי"ט ח"ג סי' קכ"ו, רמ"א

קט"ו ד' וכן קי"ט ו'.

ט"ו. היות ולאיש אין מסורת משפחתית דתית יש כאן בית ספק שמא אינו אשכנזי.

ט"ז. האיש העידני שצורת חייו הנוכחית מעמידתהו בנסיון קשה ושיצרו תוקפו.

י"ז. ייתכן והטעם לתקנתו של רבנו גרשום מאור הגולה היתה קנאת ושנאת הגויים הנוצרים

ביהודים על שיכלו לשאת שתי נשים מה שהגדיל את פריונם היחסי ונתפס

1. כאיום דמוגרפי עליהם. בבחינת "פן ירבה".
2.  כאורח חיים בזוי באשר הם הגויים הנוצרים רואים את הקשר בין איש לאשתו כברית נצח בין איש אחד לאשה אחת בלבד.

לאור הנ"ל הייתי מהין להציע שהאיש יזכה על ידי אחר גט לאשתו שבכך אולי יציל אותה מאיסור ניאוף שמיתתו חנק ושיש חשש שתיתפס לו ולא פעם.

=========

שיקולים נוספים בקנה המידה הציבורי שלענ"ד יש לקחתם בחשבון לענין גישה מקילה בכל

הנוגע לחדר"ג הם בתחום הלאומי הכללי.

יצויין שבני עדות המזרח והספרדים לא קיבלו עליהם את תקנת רבנו גרשום מאור הגולה,

לגבי ציבור זה, זוהי כפיה דתית גסה מטעם המשטר אותו מיסד בעצת ציבור שבא לחקות את

מנהגי המדינות הנוצריות.

בר מן דין, חוכך אני בדעתי השפלה, אם אין מקום לחפש היתר מחמת הדור הפרוץ וקלקול

האמונה ומחמת פקוח הנפש לכלל האומה, למצוא דרך הלכתית שתתישב עם חוקי המדינה

הנוכחים להשגת מטרה זו. על מנת להגדיל את מספר הנשים היולדות ילדי ישראל לאומה.

רואים אנו שציבור גדול, שבלשון המעטה, אינו מן המדקדקים במצוות, מצא דרך לעקוף

ולקעקע את חוקי האישות של המדינה על ידי מציאת ויצירת  פרצות בחוקי המדינה.

(נישואי קפריסין הסכמי חיים בשיתוף וכיו"ב). יש  דרכים לעשות זאת גם על פי החק וגם

לפי ההלכה.

להלן הצעה  לאשכנזים (המעונינים בכך) – התרת נדרים כדי להפקיע חובתם לחרם דרבנו

גרשם (שהיום תוקפו כנראה כבר לא של חרם אלא של מנהג), אולי גם על ידי קבלת מנהגי

עדות ספרד על עצמם לפחות לענין זה. זאת מכוח

א) ייתכן והיהודים בני עדות המזרח הינם רוב בין היהודים בארץ הקודש.

ב) היות ארץ ישראל ארצו של הבית יוסף.

ג) מלכתחילה משבאו האשכנזים לארץ ישראל היו הם בודדים וקמא קמא בטיל.

ובהמשך, לכל העדות, ידוע שבענין לקיחת פילגש חולקים הראשונים בדבר יש ראשון

אחד שאוסר (הרמב"ם) ואף הוא לדעת מוהרד"ך בית ט חדר ח אוסר פנויה המיוחדת לאיש רק

מדרבנן (יעויין שדי חמד מערכת הפ"ה כלל ל"ז).

ויש המתירים (כמעט כל הראשונים – רמב"ן רא"ש רי"ף) והובא אף דבר זה להלכה בשו"ע

אבן העזר כהיתר אפשרי לדעת הרמ"א.

(בוודאי לא נעלם מעיני כת"ר האמור בענין ב"שאילת יעבץ" ודבריו של בעל "לב העברי"

בענין שהשתוקקו לבטל את תוקף האסור של חדר"ג).

ניתן לענ"ד לקחת פילגש בתנאי שהדבר מותר על פי הלכה ואם הוא אסור הרי היא אשה

רגילה. או להיפך לשאת אשה שניה בתנאי שזה מותר ואם לאו הרי היא פלגש.

הרתיעה העיקרית מפני תנאי בקידושין הוא שמא אם יתבטלו הנישואין יהיו כל הביאות

ביאות זנות, אך לענ"ד לאפשרות כזאת אין לחוש משום שזהו ספק ספיקא המתהפך.

לגבי אסור פילגש זהו ספק ספיקא – ספק היא פילגש ואם תמצי לומר שהיא פילגש שמא

פילגש מותרת. וכן להיפך ספק אם פלגש מותרת ואם תמצי לומר אסורה שמא אשתו היא.

גם לגבי חוקי המדינה לא יהיה בכך משום עבירה על החוק הפלילי משום שהחוק הפלילי

יכול להרשיע רק ודאי ולא ספק. ולגבי פלגש אין איסור בחוק הפלילי כך שפתרון זה טוב

גם לבני עדות המזרח.

כמו כן אציין מקרים בהם מתירים הפוסקים קידושין על תנאי בנסיבות שלענ"ד משקלן

פחות במשקלו וחשיבותו מן הנסיבות המתוארות כאן. יעויין בדברי הפוסקים שו"ע אה"ע

קנ"ז סעיף ד' בדברי הרמ"א ובפתחי תשובה שם סעיפים ח'-ט' בענין תנאי בקידושין

שמתירים ביבם מומר.

בצירוף כל הטעמים מבקש אני מכת"ר לשקול בדעת תורה רחבה ובפלס התורה רעיונות אלו

וודאי יש רעיונות טובים נוספים כדי לפתור את הבעיה.

כמובן שניתן לסייג זאת בתחילה רק לנישואים חדשים באשר הנשים שנישאו בתחילה נישאו

על דעת שכך החוק מחייב.

או במקרים של נשים פורקות עולה של תורה וכיו"ב המעגנות בעליהן, או, אלמנות חללי צ.ה.ל.  וכיו"ב.

בברכה ותודה                                                                     דב מאיר שטיין

רחל אמנו 47 ירושלים 93228  טל. 5661962-02

——————————————————————————

אין לצפות שבתי הדין של המדינה יוכלו ליצור תקדימים בנוסח זה. באשר הדבר יהיה עשוי

לסכן את מערכת השיפוט הרבני כולה. מנסיוני יודע אני שנציגי המפלגות החילוניות

בכנסת, הטוענים השכם והערב נגד כפיה דתית, הופכים את עורם כליל כשהדבר נוגע לריבוי

נשים ולו גם בהסכמת הצדדים (שהרי לדעתם יהיה בכך אות מובהק ל"פיגור חברתי") מה

שמלמד שמדובר בצביעות ולא בהתנגדות לכפיה דתית.

התכתבות מעניינת בנושא זה יש בידי עם האגודה לזכויות האזרח. מסקנתי האישית ממקרא

ההתכתבות שמדובר בחבורת צבועים.

גם המערכות הרבניות העצמאיות קשה להן להתגרות בשלטונות בנושא הפוליגמיה שהוא

בנפשם, באשר פעילותן הציבורית כנותנות הכשרים קידושין וגיטין תלויה בחוק בעליל

בהסכמתם המפורשת של השלטונות.

הקטן באלפי ישראל     דב מאיר שטיין